החלטה בתיק מ"ח 434/13

1.             לפני בקשה להורות על קיומו של משפט חוזר לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: חוק בתי המשפט).

2.             ביום 25.3.2007 הוגש כתב האישום נגד המבקש המייחס לו שלושה אישומים, שעניינם עבירות מין שביצע במתלוננת באפריל-מאי 2004: באישומים הראשון והשני, יוחסו לו שתי עבירות של מעשה מגונה לפי סעיפים 348 (א) ביחד עם 345 (א) (א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין). באישום השלישי יוחסה לו עבירה של אינוס לפי סעיף 345 (א)(1) לחוק העונשין. ביום 25.3.2008 הורשע המבקש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים: א' שהם, י' שבח ו - ש' ברוך). ביום 12.10.2008 השית בית המשפט המחוזי על המבקש עונש, כדלקמן: 3 שנות מאסר לריצוי בפועל. 18 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר, לא יעבור עבירות על הוראות סימן ה' בפרק י' לחוק העונשין. כמו כן, פיצוי למתלוננת בסך של 100,000 ש"ח (תפ"ח (מחוזי ת"א-יפו) 1038/07).  המבקש הגיש ערעור על הכרעת הדין לבית משפט זה. ערעורו של המבקש נדחה ביום 2.12.2009 (השופטים: ע' ארבל, א' רובינשטיין ו-ח' מלצר) (ע"פ 9274/08). המבקש ריצה את עונשו והשתחרר מהכלא ביום 29.11.2011. וביום 17.1.2013 הגיש בקשה למשפט חוזר. עניינה של בקשה זו, כפי שיבואר להלן, הוא עובדות וראיות חדשות, שהמבקש טוען, כי יש בהן להביא לזיכויו משלושת האישומים בהם הורשע.

רקע עובדתי והליכים קודמים

3.             עובדות פרשה זו תוארו בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובפסק דינו של בית משפט זה ועל כן ניתן להסתפק בתיאור תמציתי של העובדות הרלוונטיות לבקשה. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, עבדה המתלוננת כנציגת שירות לקוחות של חברת "סלקום" בחדר העסקים בבורסת היהלומים ברמת גן. המבקש, חבר בורסה, פגש את המתלוננת כאשר הגיע מעת לעת לקבל שירות בחדר העסקים. במועד כלשהו הגיע המבקש לחדר העסקים ופנה למתלוננת. במהלך שיחה עם המתלוננת, התבונן המבקש בכף ידה וסיפר לה כי הוא בעל אנרגיות מיוחדות, "מטפל באבנים", שבאמצעותן הוא מסייע לאנשים, והציע לסייע לה בבעיותיה. המבקש מסר למתלוננת את מספר הטלפון שלו והשניים החליפו כתובות דואר אלקטרוני. זאת במטרה שהמבקש יעביר למתלוננת חומר רלוונטי. בחלוף כשבועיים יצרה המתלוננת קשר עם המבקש והשניים נדברו להיפגש. הפגישה הראשונה, התרחשה במכוניתו של המבקש, המבקש "איבחן" את בעיותיה של המתלוננת, שאל אותה שאלות אינטימיות, וסיפר לה על יכולותיו הטיפוליות בנשים. המתלוננת הביעה ספק באמיתות דבריו ולשם הוכחת דבריו, התקשר המבקש ל"מטופלת שלו", אשר מטעמי צניעות הפרט תכונה פלונית (להלן: פלונית). המבקש שוחח עימה בדיבורית בנוכחות המתלוננת וביקש ממנה להגיע לדירתה ביחד עם המתלוננת. במועד מסוים לאחר פגישה זו, הגיעה המתלוננת יחד עם המבקש לביתה של פלונית אשר סיפרה למתלוננת, כי המבקש עזר לה רבות בחייה. עם סיום הפגישה, ירדו השניים לחנייה והמבקש חיבק את המתלוננת וניסה לנשקה על פיה, אך היא התנגדה. לאחר מפגש זה נפגשו המבקש והמתלוננת עוד שלוש פעמים נוספות בביתה של פלונית, כשבמפגשים אלו, ביצע המבקש במתלוננת מעשים אינטימיים בעלי גוון מיני בניגוד לרצונה.

4.             המבקש כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום. המבקש הכחיש, כי עסק בטיפול באבנים ואישר רק שנהג להגיע לחדר העסקים של חברת סלקום בו עבדה המתלוננת. הוא הכחיש את השיחה הנטענת עם המתלוננת ואת החלפת הפרטים ביניהם. עם זאת, אישר שפגש את המתלוננת ברכבו אך לטענתו היה זה לשם התקנה טכנית מסוימת (זאת בניגוד לגרסתו במשטרה בה הכחיש שישב עם המתלוננת ברכב ולאחר מכן הודה בכך אך טען שאינו זוכר את הנסיבות). המבקש אף כפר בקיומה של פגישה משולשת בינו לבין המתלוננת ופלונית אך הודה כי במועד כלשהו הגיע לביתה של פלונית על מנת לקבל ממנה בגדים לנכדיו ושם פגש את המתלוננת שהגיעה למקום בכדי להיעזר בשירותי התפירה של פלונית. לגרסתו, מפגש זה בינו לבין המתלוננת הוחלפו ברכות שלום בלבד. המבקש הכחיש טענה לפיה מסר אבני טיפול למתלוננת וכן כפר בקיומם של מפגשים נוספים עם המתלוננת בדירתה של פלונית. בעדותו בבית המשפט המחוזי המשיך לכפור במיוחס לו, אך העלה גרסה חדשה לאירועים, לפיה קשריו עם המתלוננת נגעו להתעניינות שהביע ברכישת מכשירי תקשורת, ורצונה של המתלוננת למכור לו ולפלונית מכשירים אלה.

5.             כאמור בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש בכל המיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט המחוזי קיבל את גרסת המתלוננת ודחה באופן מוחלט את גרסת המבקש, וזאת על סמך ממצאי מהימנות וראיות נוספות. המבקש הכחיש את גרסת המתלוננת באשר למעשים המיניים שביצע בה אולם בית המשפט המחוזי נתן אמון גמור ומלא בעדותה. בית המשפט המחוזי חזר שוב ושוב בפסק דינו כי ניכר שדבריה של המתלוננת אמת וכי "המתלוננת עשתה עלינו רושם מצוין" "...מסרה עדות רהוטה, הוגנת, לא מעצימה ומדויקת להפליא" (ע' 263, 264, 269 להכרעת הדין). בית המשפט מחוזי מצא חיזוקים לגרסת המתלוננת בעדות חברתה לעבודה של המתלוננת, הגב' מיטל צרפתי, בעדות אם המתלוננת ובעדות הפסיכולוגית שלה, הגב' דבורה חן. תמיכה נוספת לגרסת המתלוננת מצא בית המשפט המחוזי בעדות של בעלה של פלונית. אמנם בית המשפט הטיל ספק במהימנותו, אך עם זאת קבע כי עדותו אישרה את המפגש המשולש בכניסה לבית של פלונית, בניגוד גמור לגרסת המבקש לפיה לא התרחש מפגש שכזה מעולם (גרסה ממנה חזר בו, במהלך עדותו, בלא הסבר של ממש). לעניין עדות המבקש, נקבע כי אין ליתן בה אמון וכי גרסת המבקש בעדותו הומצאה לצורך המשפט ונקבע כי מדובר בעדות כבושה של ממש, הכוללת אמירות כה מופרכות, עד שאין כל דרך ליתן בה אמון. כמו כן, יש במופרכות העדות, כמו גם בכבישתה, כדי להוות חיזוק של ממש לגרסת המתלוננת. עוד נקבע כי אין ליתן אמון בעדות אשתו של המבקש בהיות עדותה מתואמת ומתוזמנת שלא נועדה אלא לתמוך בגרסתו החדשה של בעלה בבית המשפט. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי טענת המבקש לפיה ביקשה המתלוננת להעליל עליו, אינה אמינה.

6.             בית המשפט המחוזי התייחס בפסק דינו לאי העדתה של פלונית. הן התביעה והן ההגנה בחרו שלא לזמן את פלונית למתן עדות על אף היותה עדה מהותית להתרחשות האירועים נשוא כתב האישום. בנסיבות העניין נקבע, כי די היה בראיות התביעה כפי שהובאו, כדי לעמוד בשני הנטלים המוטלים על התביעה: חובת הראייה וחובת ההוכחה. הימנעות התביעה מהעדת פלונית אינה צריכה להיזקף לחובתה, אך אפילו אם נזקפה, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה הסופית. התביעה הניחה תשתית ראייתית מוצקה במיוחד להרשעת המבקש ואין צורך לדרוש ממנה להציג ראיות "מכסימליות". בסופו של דבר, לא היה בהימנעות מהבאתה של פלונית כדי להשפיע על תוצאת הדברים.

7.             המבקש ערער כאמור על הכרעת הדין לבית משפט זה. בית משפט זה דחה את ערעורו וקבע כי אין מקום להתערב בממצאי המהימנות והעובדה שנקבעו בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ביסס את הכרעתו על עדותה היחידה של המתלוננת ומצא לה חיזוקים בעדויות התביעה הנוספות ומשכך יצא ידי חובת ההנמקה הנדרשת לביסוס הרשעה על סמך עדות יחידה של נפגע בעבירת מין. כמו כן, במענה לכתב הערעור הוסיף בית המשפט כי הן המרמה בה נקט המבקש והן התנגדות המתלוננת למעשיו בעת אירוע האישום השלישי (אונס) הוכחו כדבעי. לבסוף התייחס בית המשפט לאי העדתה של פלונית וקבע כי הגנתו של המבקש לא נפגעה בשל אי העדתה, אף שהיה ראוי להעידה, במיוחד מאחר שהדרך הייתה פתוחה בפני המבקש להזמינה לעדות מטעמו ובחר בעצת סנגורו שלא לעשות כן.

הבקשה למשפט חוזר והתשובה לה

8.             בבקשה, טוען המבקש, כי עומדות לרשותו שתי עילות שיש בהן להורות על קיומו של משפט חוזר. הראשונה היא העילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, שעניינה קיומן של עובדות או ראיות חדשות העשויות, לבדן או ביחד עם החומר הקיים, לשנות את תוצאת המשפט. השנייה היא העילה הקבועה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, שעניינה חשש של ממש כי בהרשעתו נגרם עיוות דין. לטענת המבקש, ברשותו עובדות וראיות חדשות, אמינות, בעלות "משקל סגולי" של ממש, אשר יש בהן לערער את אמינות המתלוננת - עליה נסמכה ההרשעה ומנגד לחזק את גרסתו. עובדות וראיות חדשות אלה, במצטבר ובנוסף לתהיות קיימות, כמו גם מחדלי חקירה, מעלים חשש של ממש, כי בהרשעתו נגרם עוות דין.

הראיות החדשות

9.             העילה העיקרית למשפט חוזר בבקשה היא גרסתה החדשה של פלונית שנמסרה ביום 5.12.2010 לנציגי הסנגוריה הציבורית וביום 9.6.2011 לחוקר מטעם הסנגוריה הציבורית (להלן: הגרסה השנייה). גרסה זו בנוגע לאישומים המיוחסים למבקש, שונה מזו שמסרה פלונית ביום 18.7.2004 במשטרה (להלן: הגרסה הראשונה). לגרסתה השנייה של פלונית, הודעתה הראשונה במשטרה נמסרה תחת לחץ ואיומים שהפעיל עליה החוקר במסגרת החקירה. כתוצאה מכך, מסרה דברים שאינם נכונים לחובת המבקש. כעת, לפי גרסתה השנייה, טוענת פלונית, כי לא היו דברים מעולם כנטען בגרסת המתלוננת. זולת מפגש אחד מקרי בין המבקש למתלוננת, שנערך בנוכחותה, בדירתה, לא התרחשו מפגשים נוספים בין המבקש למתלוננת. לדבריה, היכרותה עם המתלוננת נעשתה על רקע רצונה לבדוק אפשרות לשדרוג פלאפונים. בהמשך מסרה לה המתלוננת מכנסיים לתיקון שכן היא עסקה בזמנו בתיקון בגדים והמתלוננת הגיעה לביתה על מנת לאסוף, את המכנסים שתוקנו. לטענת פלונית, מפגש זה לא היה בעל גוון מיני ולא התנהלה שיחה אינטימית בין המתלוננת למבקש. כמו כן, לא מסרה למבקש מפתח לדירתה.

10.           המבקש מצרף לבקשתו מסמכים ותרשומת מתיקה הרפואי-פסיכיאטרי של פלונית החל מיום 25.7.2004 התומכים לטענתו בגרסתה לפיה לא היו דברים מעולם. עוד מצרף המבקש, מכתב פנייה של עורך דין מנחם רובינשטיין מיום 20.7.2008 למחלקה לשירותים חברתיים בפתח תקווה לקבל מידע ותרשומת רפואית בעניינה של פלונית לאחר שפנתה אליו לבחון את האפשרות להגיש תלונה על האופן בו נחקרה במשטרה. כמו כן, מצרף המבקש מכתב סליחה והתנצלות מיום 11.9.2005 ששלחה פלונית למבקש ולאשתו ובו היא מתנצלת על הודעתה במשטרה בה אמרה דברים לחובתו של המבקש. עוד מבקש המבקש למצוא חיזוק לדבריה של פלונית בדבר הלחץ והאיומים שהופעלו עליה בחקירה באופן רישום הודעתה בחקירתה במשטרה. כמו כן, מבקש המבקש למצוא חיזוק לגרסת פלונית בעדות בעלה שהעיד במשפט מטעם התביעה. לבסוף, מבקש המבקש לצרף בדיקת פוליגרף שנערכה לפלונית מטעם הסנגוריה הציבורית ביום 5.9.2011 ובה יצאה דוברת אמת ביחס לגרסתה השנייה.

11.           לטענת המבקש, גרסתה השנייה של פלונית, מוכיחה כי יש לזכותו מן האישומים המיוחסים לו בכתב האישום. גרסה זו מערערת עד היסוד את גרסת המתלוננת לפיה פלונית הייתה נוכחת במפגשיו עמה (זולת המפגש האחרון), הייתה עדה לשיחות בינו ובין המתלוננת ואף מטופלת שלו. המבקש סבור, כי פלונית הינה עדה מרכזית בנוגע לאישומים בהם הורשע. אשר על כן יש לזקוף את אי זימונה לעדות בבית המשפט המחוזי לחובת התביעה ולאפשר לו להעידה במסגרת משפט חוזר.

מחדלי חקירה

12.           לטענת המבקש, מתקיימים בעניינו מספר מחדלי חקירה שבעטיים נגרם לו עוות דין. המבקש סבור, כי מחדל חקירתי הוא שבמהלך החקירה המשטרתית לא הופקו פלטי שיחות נכנסות ויוצאות וגם לא דו"ח איכון. המבקש מצרף לבקשתו פלטי שיחות יוצאות מהפלאפון שלו ושל פלונית במועדים הרלבנטיים לאישומים, התומכים לטענתו בגרסת פלונית ובגרסתו, כי לא ניהל שיחות עם פלונית בנוכחות המתלוננת. עוד מוסיף המבקש, כי בשל חלוף הזמן ובהעדר נתונים שמורים בחברה הסלולארית לא עלה בידו להשיג דו"ח שיחות נכנסות לפלאפון שלו. מחדלים נוספים לטענת המבקש, מצויים בכך שלא נערך חיפוש וביקור בביתה של פלונית בו נערכו המפגשים, לא נבדק האם היה ברשותו מפתח של דירתה של פלונית, לא נעשתה בדיקה במחשב המתלוננת לבדיקת הטענה, כי המבקש שלח למתלוננת אי מיילים ולא נערך עימות בין המתלוננת למבקש. לטענת המבקש, גרסת המתלוננת אינה נקייה מספקות. יש בה תמיהות וסתירות. כמו כן, אין לזקוף לחובתו את העובדה, כי לא נמצא מניע לעלילה שהעלתה המתלוננת.

תשובת המשיבה

13.           המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, נימוקי הבקשה אינם מקימים עילה לקיומו של משפט חוזר. עיקר טענותיו של המבקש מבוססות על גרסת פלונית לאנשי הסנגוריה הציבורית לפיה הודעתה במשטרה נמסרה תחת לחץ ואיומים. לטענת המשיבה, עדותה של פלונית לא תביא לשינוי תוצאת המשפט, שכן ממילא הרשעתו של המבקש לא נסמכה על עדותה במשטרה. גם בפלטי השיחות היוצאות של הטלפונים של המבקש ושל פלונית אין להביא לשינוי תוצאת המשפט. מדובר בפלטי שיחות יוצאות בלבד, מידע חלקי המתייחס לשני מספרי טלפון נייד בלבד כאשר יתכן שהשיחות נעשו ממספרים אחרים. נוסף על כך, המבקש ידע בזמן ניהול המשפט בערכאה הדיונית, כבר ממכתבה של פלונית, כי היא חוזרת בה מהאמירות המפלילות אותן מסרה במשטרה ומשיקוליו שלו בחר שלא להביאה לעדות. עוד מוסיפה המשיבה, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. פלונית מסרה את גרסתה בפני הסנגוריה כבר ביום 5.12.2010 בעוד שהבקשה הוגשה רק ביום 17.1.2013. לבסוף, יש לדחות את הניסיון לעשות שימוש בבדיקת הפוליגרף הפרטית שנעשתה לפלונית. בדיקת פוליגרף אינה ראיה קבילה במשפט הפלילי.

תשובת המבקש לתשובת המשיבה